לולו שמריז נ' שומרז חברה לבנין ופיתוח בע"מ

פסק דין

רקע

1.בפני תביעה למתן צו עשה אשר הגיש התובע כנגד הנתבעת, בה עותר התובע להעברת הזכויות והחזקה בשלוש דירות באשקלון בפרויקט "שומרז טאוורס" (להלן: "הפרויקט"): דירה מס' 3 ודירה מס' 6 בבניין מס' 2 בפרויקט ודירה מס' 3 בבניין מס' 1 בפרויקט (להלן: "הדירות"). התביעה נסמכת על שלושה הסכמי מכר חתומים על ידי הצדדים מיום 4.6.09, הסכמים אשר צורפו לכתב התביעה.

2.יצוין כבר עתה כי התובע - מר אברהם לולו שמריז ומנהלה של הנתבעת – מר הרצל לולו שמריז ( להלן: "מנהל הנתבעת") אחים הם, כאשר תביעה זו מהווה נדבך אחד בתוך סכסוך משפחתי סבוך הכולל מספר תביעות בין האחים, כאשר ברקע מאבקי ירושה לנוכח מותו של אביהם.

3.בד בבד עם הגשת התביעה, הוגשה על ידי התובע בקשה לצו מניעה זמני למניעת דיספוזיציה בדירות, אשר לגבי חלקן נחתמו עובר להגשת התביעה הסכמי מכר עם צדדים שלישיים. ביום 18.1.12 ניתן צו מניעה זמני על ידי כב' השופט שפסר, ובהמשך לאחר דיון בבקשה במעמד הצדדים, החליט בית המשפט כי הצו הזמני האוסר על כל דיספוזיציה בדירות יעמוד בעינו עד למתן פסק דין (ראה החלטה מיום 9.2.12).

בשלב מאוחר יותר, לאור בקשת הנתבעת הגיעו הצדדים להסכמה כי שתי הדירות בבניין מס' 2 (דירה מס' 3 ודירה מס' 6) תומרנה בפנטהאוז (דירה מס' 35) בבניין מס' 1 בפרויקט (להלן: "הפנטהאוז") וכי לגבי שתי דירות אלו יבוטל צו המניעה, כאשר הוסכם כי ככל שיזכה התובע בתביעתו העיקרית יהיה זכאי לפנטהאוז חלף שתי הדירות (ראה החלטת כב' הש' שפסר מיום 19.4.2012).

באשר לדירה השלישית – דירה מס' 3 בבנין 1 בפרוייקט (להלן:"הדירה") אשר לגביה נותר צו המניעה על כנו, עתרה הנתבעת בהמשך להמירה בנכס אחר (מגרש בשכונת ברנע באשקלון) ועתירתה נדחתה, נוכח אי הסכמתו של התובע ומאחר ומצאתי כי אין מקום לכפות על התובע חלופה זו אליה התנגד מלכתחילה (ראה החלטה מיום 4.11.2012).

גרסת התובע

4.לטענת התובע בין הצדדים השתכללו הסכמי מכר מחייבים אשר במסגרתם התחייבה הנתבעת להעביר לבעלותו שלוש דירות. התובע צירף לתביעתו את הסכמי המכר של הדירות תוך שהפנה לנספח ג' בכל אחד מן ההסכמים – אשר כונה "נספח תשלומי המחיר" בו צוין בבירור כי : "התמורה בגין הדירה שולמה במלואה", כאשר שני הצדדים חתמו ליד הכיתוב האמור שהוסף בכתב יד.

5.לדידו של התובע, הסכמי המכר משקפים את אשר סוכם בין הצדדים היינו, כי הדירות ימכרו לתובע וזאת לכיסוי ופרעון של הלוואות שניתנו למנהל הנתבעת ולנתבעת מן התובע על ידי חברות בבעלותו, וכן במסגרת התחשבנות בגין הלוואות בסכומים ניכרים שניתנו על ידי קרובי משפחה נוספים לנתבעת לרכישת מקרקעין לצורך בניית בנייני מגורים.

6. הודגש, כי סוכם שהדירות ימכרו לתובע במסגרת אותה התחשבנות כוללת, כאשר מתן הדירות נשוא התובענה נועד לכסות את יתרת החוב שנותרה לנתבעת בגין ההלוואות שנטלה, וכי יחד עם הסכמי המכר, ובמסגרת אותה התחשבנות כוללת, קיבל התובע שיק על סך מיליון ₪ בלא שצוין בו תאריך. מכאן נכתב באופן מפורש בנספח התשלומים בהסכמי המכר וזאת על דעת מנהל הנתבעת, כי: "התמורה בגין הדירה שולמה במלואה" (כך בהסכם הנוגע לדירה 3 כאשר בהסכם נוסף נכתב "התמורה לַדירה שולמה במלואה" ובהסכם שלישי נאמר "התמורה עבור הדירה"- ההדגשות אינן במקור).

כיתוב זה לשיטת התובע, משקף את אומד דעת הצדדים בעת כריתת ההסכם, היינו כי התמורה שולמה כבר על ידי התובע וכי הדירות ניתנו לו בגין חובות עבר. עוד הודגש, כי מנהל הנתבעת חתם בסמוך לכיתוב זה בשם הנתבעת ואף הושמה החותמת של הנתבעת.

7. על בסיס האמור נטען, כי זכותו של התובע לאכיפת ההסכמים קמה מכוח הסכמי המכר החתומים על ידי הנתבעת ומנהלה בהם כתוב כי התמורה שולמה במלואה בצירוף חתימת הצדדים ליד אותו הכיתוב, אשר מהווים הוכחה לכך שאכן ניתנה על ידי התובע תמורה בגין הדירות. משכך, שאלת ההתחשבנות שהביאה את הצדדים לחתום על הסכמי המכר היא משנית.

גרסת הנתבעת

8.לטענת הנתבעת, התביעה הוגשה על ידי התובע במסגרת מסע רדיפה שהתובע מנהל כלפי מנהל הנתבעת – אחיו הרצל, על רקע סכסוכי ירושה לאחר פטירת אביהם. לטענת מנהל הנתבעת, התובע הגיש את התביעה בכדי ללחוץ עליו להסכים לצו קיום צוואה שהוצגה על ידי התובע ואח נוסף יצחק (אסי) שומרז (להלן: "אסי"), אשר לטענתו זויפה.

9.לגופם של דברים טוענת הנתבעת, כי לא שולמה על ידי התובע כל תמורה בגין הדירות מושא ההסכמים, זאת בניגוד לכתוב בהם, לא על ידי מתן הלוואות ולא בדרך אחרת. ביחס להלוואות צוין, כי את אותן הלוואות פרעה הנתבעת, אפילו ביתר, כך שהתובע והחברה בבעלותו הם שחייבים לנתבעת כספים. ביחס להסכמים עצמם טענה הנתבעת, כי המדובר בטיוטות הסכמים בלבד אשר לא הבשילו כלל לידי הסכם, מאחר ולא הייתה כל הסכמה בין הצדדים (כמו זו שטוען לה התובע).

10.ביחס לחתימות מנהל הנתבעת וחותמת החברה המופיעים על גבי ההסכמים נטען, כי הן אינן ראיה לכריתת ההסכם כנטען, שכן אלו נחתמו כחלק מעבודת ההכנה לעסקה שהתגבשה באותה עת, אך לא מומשה בסופו של דבר, לאחר שהתובע חזר בו מכוונתו לרכוש את הדירות. לטענת הנתבעת התובע הוסיף את הכיתוב לפיו התמורה שולמה על גבי ההסכמים מאוחר יותר, שלא על דעת הנתבעת, והגיש את התביעה דנא, תביעה אשר כונתה על ידי הנתבעת: "תובענה אמיתית?? סיפור בדיוני?? או מתיחה לא מוצלחת???" (ראה התגובה לצו הזמני בעמוד הראשון).

11.רכיב מרכזי בטענות הנתבעת נוגע לשאלת התמורה, היינו לשאלה האם שולמה התמורה בגין הדירות אם לאו. לטענת הנתבעת היא הוכיחה כי לא שולמה כל תמורה עבור הדירות, ובכל מקרה התובע לא עמד כלל בנטל להוכיח את תשלום התמורה על ידו. על כן, יש לדחות התביעה ולקבוע כי הסכמי המכר כלל אינם מחייבים ואין לאוכפם. עוד צוין, כי ניתן ללמוד על האמור אף מכך, שהתובע מעולם לא חתם על מסמכים נוספים הדרושים להוציא את העסקה לה הוא טוען לפועל; לא רשם כל הערת אזהרה בגין שלושת הדירות; לא דיווח לרשויות המס על הסכמי המכר כנדרש; לא שילם מס רכישה עבור הדירות; ולא פנה לקבל ערבויות על-פי חוק המכר.

עוד הדגישה הנתבעת, כי אף לשון ההסכמים מובילה לדחיית גרסת התובע, בשים לב לכך שהתובע לא קיבל שוברי הפקדה ולא שילם באמצעותם, בעוד שזוהי הדרך היחידה על פי ההסכם להעברת התשלומים עבור הדירה.

דיון והכרעה